פסק-דין בתיק עת"א 731-09-11

העותרת מרצה מאסר שלישי למשך 32 חודש בגין עבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה וזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף והונאה בכרטיס חיוב נושא ת.פ. 6333/05 (בימ"ש שלום ת"א) שגזר הדין בו צורף כנספח ב' לתגובת המשיב 2.

העותרת מלינה כלפי החלטת המשיבה מיום 2.8.11 שלא לשחרר אותה על תנאי.

בהחלטתה כתבה הוועדה כי לחובת העותרת 15 הרשעות קודמות ב- 30 עבירות, החל משנת 1981, בשנת 1988 היא נידונה למאסר ראשון, שוחררה שחרור מוקדם ולאחר חצי שנה עברה עבירות מרמה נוספות ונידונה ל- 9 חודשי מאסר.

הועדה הביאה בחשבון את התנהגותה השלילית של העותרת בין כותלי בית הסוהר, שבאה לביטוי בשני דוחות משמעת שהוגשו נגדה וכן את אישיותה המניפולטיבית כפי שעולה ממידעים חסויים של שב"ס שהוצגו בפני הוועדה והוצגו גם בפנינו.

בסיפא החלטתה כתבה הוועדה כי לאחר שניתנה לעותרת הזדמנות קודמת ובעקבות כך היא שוחררה על תנאי, ומשלא ניצלה את ההזדמנות וחזרה לסורה בעבירות מרמה וגניבה, ולנוכח התנהגותה השלילית בין כותלי הכלא - אין מקום לשחרורה.

החלטה זו, כאמור, היא נושא העתירה שבפנינו.

ב"כ העותרת טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר התעלמה מתוכנית רש"א שהיתה בפניה ולא נימקה מדוע אין בה כדי לאיין את המסוכנות של העותרת.

כמו-כן, טוענת ב"כ העותרת, כי הוועדה התעלמה מבעיותיה הרפואיות של העותרת כמתואר בסעיף 18 לכתב העתירה ובאישור המל"ל שצורף כנספח ז' לעתירה, וכן מהאמור בדו"ח הסוציאלי מיום 7.6.11 לפיו העותרת מודה בעבירה המיוחסת לה ומביעה מוטיבציה לבניית תוכנית שיקום.

לטענת ב"כ העותרת, הועדה נתנה משקל יתר למהות העבירות בהן הורשעה העותרת, והתעלמה מכך כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות והיא הועמדה לדין בגינן כעבור מספר שנים מביצוען.

ב"כ העותרת טוענת כי התנהגות העותרת בכלא היא התנהגות חיובית והציגה בפנינו מכתבים של אסירות המודות לעותרת על התנהגותה.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורה המוקדם של העותרת ומצביעה על חומרת התנהגותה במקרים בגינם היא מרצה את מאסרה, על עברה הפלילי של העותרת בגינו היא ריצתה שני עונשי מאסר, כאשר את העבירות נשוא מאסרה הנוכחי היא ביצעה כשנה לאחר ששוחררה ממאסר קודם.

לטענתה, התנהגות העותרת במהלך המאסר היא התנהגות שלילית כפי שעולה מדו"ח המשמעת בגינו נשפטה, ומהמידעים החסויים שהוצגו בפנינו.

ב"כ המשיב 2 טוענת כי יש להעדיף את שלום הציבור על פני האינטרס של העותרת להשתחרר ממאסר שכן לעותרת יש עבר פלילי מכביד והתרשמות גורמי הטיפול בכלא היתה שהיא אדם מניפולטיבי ולא אמין, מה גם שלא עברה תהליך טיפולי כלשהו בכלא.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא אמנם לא התייחסה במישרין לתוכנית רש"א שהוכנה לגבי העותרת לצורך שחרורה המוקדם, אך מבלי להקל ראש במעמדה של רש"א כגוף ממליץ בכל הקשור לשחרור מוקדם, הרי המלצתו איננה חזות הכל, ובמקרה זה היא לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהעותרת לא עברה כל הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר על מנת שניתן יהיה להפיג את מסוכנותה לאחר שחרורה ועל מנת שניתן יהיה לקבוע קיומם של סיכויי שיקום לגביה.

כך במיוחד כאשר מדובר במי שעברה עבירות גניבה, זיוף ומרמה חמורות כמתואר בגזר הדין שצורף כנספח ב' לתגובת המשיב 2 וכפי שמובאות בסעיפים 3 ו- 4 לתגובת ב"כ המשיב, ואלה מצטרפות לעברה הפלילי של העותרת בגין עבירות דומות, כאשר לא למדה את לקחה אלא המשיכה לעבור עבירות גם לאחר ששוחררה על תנאי וגם כאשר שלושה עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים כנגדה, אשר הופעלו כחלק מגזר הדין נושא העתירה.

עיון במידעים חסויים שהוצגו בפנינו באשר להתנהגותה של העותרת בין כותלי בית הסוהר מצדיק את הגדרתה כאסירה כוחנית ומניפולטיבית, ויש בהתנהגות זו משום גורם נוסף המונע את שחרורה המוקדם שכן תנאי לשחרור מוקדם הוא התנהגות חיובית בין כותלי בית הסוהר וכזו אינה התנהגותה של העותרת.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה, מוצדקת, שלקחה בחשבון את כל הנסיבות הראויות ואין כל מקום להתערב בה.

אנו דוחים את העתירה.

<#3#>